27 בפברואר 2007
אנחנו שמחים לארח
האם מי שאין לו בלוג לא מעניין? האם זו הפרה של המשחק? למי אכפת. קבלו את גיורא פרבר.
גיורא, בבקשה.
חמישה דברים במהירות. שמח להתארח על הבמה הזו ותודה לבעליה.
- הפעם הראשונה בה גיליתי את הכוח של רשתות חברתיות אינטרנטיות היתה בצבא, ב-1985, כשלא היה בכלל אינטרנט בסביבה הקרובה. זה היה בתקופה קצרה בה הייתי בחיל קשר, במשמרות לילה בהן אין מה לעשות חוץ מלהתכתב במין סוג של מקודד סודי עם מקלדת, עם אנשים אחרים שנמצאים באותו זמן באותה משמרת במקומות אחרים בארץ. הגילוי המרעיש: עד כמה אפשר להגיע לפתיחות וגילוי לב עם אנשים שאתה לא מכיר, דרך כתיבה. כמו פסיכולוג, רק בחינם.
- מקצועות ובכלל דברים שעסקתי בהם בעבר והיום. האם זה זיגזג מטורף או ורסטיליות ברוכה? בבקשה: מקרין סרטים בקולנוע (תמוז ז”ל, רמת אביב. בתיכון). פיקולו ב”שרי” דיזנגוף (שלושה ימים). עורך מוסיקלי, גל”צ. חבר בצוות העריכה של עד-פופ (!) (ערוץ הראשון, בערך ב-1988 אולי). עיתונאי מוסיקה (חדשות, העיר, עורך בידור במעריב לנוער) טכנאי סאונד (ניו יורק, ועוזר טכנאי באולפני המון, ת”א). עורך דין (זכויות יוצרים ודיני טלקומוניקציה. שנתיים). מנהל מגזינים (אטמוספירה ומגזין “יס”, אצל יובל סיגלר. בערך שנה). כתיבה, עריכה, תכנון, יעוץ, ליווי בכל מה שקשור לאינטרנט (ynet, אחר כך לוגיה). היום שותף בחברת יעוץ ופרוייקטי אינטרנט, יוֹניוֹנ, יחד עם עמרי דולב. וגם עורך ואוהב את התכנית היום שהיה עם גיא זהר, בערוץ 10 (מתחלק בעיקר עם זאב חספר בתפקיד ובאהבה). בטוח שכחתי משהו. אה! גם מנגן בס יחד עם מיטללה ( www.myspace.com/meitalela), אבל זה כבר לא עבודה.
- לפני חמש שנים לקחנו את שלושת הילדים לשלושה חודשים בהודו. עד היום אני רוצה לחזור.
- כשחייתי בניו יורק היה לי קוואסאקי 600 נינג’ה. אופנוע ספורט. נשאר לי מאז מעיל עור מקצועי וכפפות. עד היום אני מחשיב את עצמי בתור אופנוען, גם כשאני רוכב על 125 אוטומטי.
- יש לי זכרון ארוך טווח שדומה מאוד למה שאומרים על דג זהב: זוכר רק שבע שניות אחורה. ובכל זאת, זכרון ילדות. עברנו לגור בבניין רב קומות, עדיין לא לגמרי גמור. שעת אחה”צ - ערב. אין אף אחד בבית. משום מה אין לי מפתח. בערך בגיל 6 או 7. מתחת לבניין יש פיילה ענקית של סיד, שתוך כדי משחק כנראה נפלתי לתוכה. כשיצאתי, לבן יותר מתמיד, ועם פצעונים קטנים על הגוף, הסתובבתי למטה, ומי מגיע? הזקנה שהיתה מוכרת את האנציקלופדיה העברית. מה זה קשור? או. הנה שאלה טובה. איך זה נגמר אני לא זוכר. עוד זכרון ילדות: נופל מאופניים נפילה לא טובה, עם המצח ישר בתוך המדרכה. משאיר את האופניים באותו מקום והולך בעיניים מזוגגות הביתה. מצלצל בדלת. אמא שלי פותחת. בלוטה ענקית באמצע המצח. היא מתפוצצת מצחוק, ושמה עליה קרח, או אולי לוחצת עם סכין רחבה. עד היום אני לא מתרגש מפציעות, של אחרים או שלי.
עכשיו אני צריך להזמין חמישה בלוגרים לכתוב. אז אני מזמין את עמרי דולב. רציתי גם את יאיר גת, אבל כבר הזמינו אותו.
