05 ביולי 2006
רשתות חברתיות 3.0
ב-techcrunch השתכנעו מהטיעון של paltalk שוידאו-צ’ט זה הדור השלישי של רשתות חברתיות (קדם לו לטענתם דור שני שמתאפיין בהעמקת אפשרויות ההבעה האישית. אוקיי…).
כיוון שעבדתי על כמה פרויקטים שעירבו וידאו צ’ט במתכונת זו או אחרת אני נוטה להסכים, אבל השאלה האמיתית מה יהיה היישום שיגרום לעסק להמריא בגדול (ואיך גורמים לאנשים לא להתפרץ באמצע…).
למרות כל יתרונות הטקסט (התיווך כיוצר מקדם קירבה) קיימת הסכמה רחבה שתקשורת וידאו היא שלב אבולוציוני מתבקש למרות שהנתונים מאכזבים. פעם אחרונה שבדקתי, רק 13% מהגולשים השתמשו במצלמה למרות שכמעט כל מחשב חדש מצויד בעכביש חד-עין. אז למה תקשורת וידאו עדיין כל כך מבטיחה? כי היא מאפשרת להכניס ל”תמונה” שפת גוף ומסרים ויזואלים, שלא לדבר על ויתור על הקלדות בזק של מאותגרי הגהה, ולכן ברור שיהיו אנשים שיעדיפו פתרון כזה, ואולי אלה לא יהיו המשתמשים הכבדים של הצ’טים של היום. אולי סופסוף יגיע יומו של “האבא של” (ובשימוש בתוך משפט: “אבא שלי בבית בחיים לא ישתמש בזה”).
ובכל זאת…
כל כך הרבה מכשולים יש בדרך להפיכת שיחת וידאו לחוויה מספקת:
-
בעיה מס’ 1: נניח שאיכות הווידאו תשתפר (הנחה בעייתית בווידאו בזמן אמת, בטח כשמדובר בפידים רבים בו זמנית) - עדיין מדובר בחלון שלא נורא כיף להסתכל עליו: תאורת החדר בדרך כלל לא מחמיאה, התנועה מרוחה, יש חוסר סינכרון בין תמונה לסאונד, מיקוד העין במסך יוצר בדרך כלל הבעות משתוממות/משועממות וכמובן ה-delay. זה שזה עובד בסקס זו לא חכמה כי הרי שם הדיוק הוא לא העניין אלא הפנטזיה. אבל כשמדובר בשיחה פנים אל פנים, המוח שלנו מתרוצץ אחוז אמוק למצוא רמזים, והווידאו מספק בעיקר תעתוע. אפשר לדמיין סיטואציה שבה אתה רואה את האדם מולך מחייך רק בגלל שהוא עדיין לא שמע איך פיטרת אותו לפני שנייה… גם שבריר שנייה יכול לגרום לצרימה בשיחה.
-
בעיה מס’ 2: אם כבר הזכרתי את יתרונות הטקסט, אז היתרון הבולט ביותר בעיניי של המסנג’רים על פני אודיו ווידאו הוא היכולת להיכנס ולצאת מהשיחה. אין את ה-lock-in שקיים בשיחת ווידאו.
-
בעיה מס’ 3: כמו בכל תקשורת סינכרונית, מה המנגנון שמארגן את המפגש? שיחה אקראית זה דבר נחמד, אבל מה עם הסצנריו של סבתא שרוצה לראות את הנכדים - זה אומר טלפון מקדים, חיבור לתוכנה או גישה לאתר… קצת קלאמזי. השאלה כאן היא איך להקל על ייזום שיחות וידאו.
אז נשאל שוב, למה וידאו? ונשיב בתשובות אחרות לגמרי:
-
כי כוכבנות חובבנים היא לא רק תופעה שולית או פורמט של זכיינית טלוויזיה. זה נראה יותר כמו הפנמה עמוקה (אולי עמוקה מדי) של תרבות רווית מדיה. נדמה לי שאחד ההבדלים הגדולים בהתנהגות הבינאישית בין אמריקאים לישראלים הוא השימוש המתמיד אצל אמריקאים בפראזות מצוטטות. הצמדה של מסך המקרין את הפרסונה המוחצנת שלך היא אולי רק עניין של זמן (”דבר אל היד…”).
-
וידאו גם מספק רובד נוסף של אמינות. זה נכון וחשוב בעיקר בין זרים: בטרום-דייט או בתמיכה טכנית.
-
וידאו פוער חור במסך המחשב - הוא כאילו מכוכב אחר, ובזה גם עוצמתו הגדולה. הוא חיה זרה שחי בשלום בעולם הדסקטופ העמוס בחיות מזן דומה מדי.
וחזרה לשאלה הגדולה - באיזו זירה יצליח הווידאו לתפוס?
זירה אחת היא זירת המסנג’רים וסקייפ ודומיו. כל הגדולים נמצאים במירוץ צמוד להוסיף וידאו. בעיקר וידאו אחד על אחד, (חוץ מה-ichat המקסים של אפל). גם מיי ספייס יצאו עם מסנג’ר משלהם לא מזמן, אלא שעל פניו יש שם פיספוס אדיר - אי אפשר לייבא את רשימת החברים אלא צריך להוסיף אנשים אחד אחד. tagworld עשו עבודה טובה יותר, אבל הם שחקן משני. בזירה הזו נמצאת ההסתברות הגדולה ביותר, כי אנשים כבר אספו את רשימות החברים שלהם (רשימות שנראות כאילו הן הולכות להיות פתוחות יותר ויותר, ראו את השת”פ בין אםאסאן ויאהו). אם החברות הגדולות ישכילו לפתוח את רשימות היוזרים שלהם, יכול להיות שהתשובה היא מתחת לפנס.
זירה ייעודית ששם כבר יש לא מעט פעילות וידאו היא אתרי הצ’ט - camfrog ו-paltalk. סדום ועמורה. קשה להניח ששום “אבא של” ייכנס לשם וירגיש בנוח. זה האינטרנט הפרוע, וברגע שהאינטרנט מתפרע, קשה לרסן אותו. זו דוגמה לסביבה שבה הדגש הוא על הכלי, לא על הקונטקסט - וככה גם נראות השיחות.
שחקנים אחרים מציעים מוצרי ווידאו שאפשר להצמיד לסביבות קיימות (קהילות, בלוגים וכו’). השחקן הראשי כאן הוא userplane מבוסס הפלאש. פחות מבטיח, אבל דווקא יותר מסקרן - וידאו עם חברים זה נחמד, זה נוח, זה אולי אפילו ממכר. אבל וידאו בסביבה שאיננה פרטית, שלא גולש לסקס תוך שנייה במקרה הטוב או למכנה המשותף הכי נמוך במקרה הרע - זה כבר הפוטנציאל הגדול - רק צריך לחשוב על השימושים העסקיים ומבינים שווידאו זה אתגר שכדאי לפצח.
